מהי הארת תמצית הנשמה?

אנחנו הביטוי הגלוי של החיים. החיים מגלים את עצמם בנו ודרכינו. החיים מזינים, מטפחים ומרחיבים את הווייתנו הטהורה והטיבעית. כל אחדת מאיתנו מכיל בתוכו נוסחה יחודית וגאונית של החיים. הנוסחה הזו טמונה בתמצית נישמתנו, שמחוברת לתמצית נישמת היקום. תמצית הנשמה הינה נקודת המפגש של כל כוחות היקום והקיום. הנקודה שדרכה כוחות החיים הניעו את היווצרות הגופנשמה שלנו. הנקודה שדרכה אנו מקבלים את ההזנה השלמה עבור הנשמה שבנו. כשתמצית נישמתינו גלוייה בנו ומפעילה את תנועות גופנישמתינו באיזון מדוייק, חיינו מוארים, נאורים, טיבעיים, יצירתיים ומתפתחים. מכורח נסיבות צורת החיים שלנו בעולם של היום, עברנו ניתוק מתמצית נישמתנו ותמצית נישמתינו ממקורה. הנשמה הטהורה שבנו נלכדה במנגנון מלאכותי, שייצרנו כחלופה לחיים האמיתיים. מנגנון שבעזרתו "שאלנו אישיות" מלאכותית וטיפחנו בתוכינו שכבות של הסתרה והכחשה, התגוננות והשרדות. עם הזמן התנתקנו מהעוצמות הטבעיות שלנו, שכחנו את מהות נישמתינו ונכנענו לצורת קיום מוגבלת, שהמערכת הקיימת כופה עלינו. גם אם כלפי חוץ אנו משתדלים להראות שהכל בסדר, הנשמה שלנו דחוסה בכלא של צימצום פיזי, רוחני ואנרגטי, נחנקת וזועקת לחופש ולחיים אמיתיים. הארת תמצית הנשמה מזכירה בנו היות מי שאנו ואיך שאנו, בתוך החיים כמו שהם ואיך שהם. ומתוך כך מניעה בנו ואותנו למיפגשים עם אנשים, מקומות, דברים וצורות חיים דינמיות, המשרתות התפתחותינו והמשדרגות עצמן באופן קבוע. הארת תמצית הנשמה מזכירה בנו שהחיפוש והחקירה, למרות הרומנטיות המיסטית שיש בהם וזוהר החושניות שהם מפזרים בנו, מיותרים מיסודם. אחרי מה אנו מחפשים? מה אנו חוקרים כל הזמן? אילו רק היינו מוכנים לעצור לרגע אחד את המירוץ האוטומטי של חיינו, בטח כבר היינו קולטים את האשליה הזו. הראיתם פעם פרפר שמנסה להיות פיל...? או פיל שמנסה להיות נמלה...? הפרפר יודע. הוא יודע, שיש לו את החסד לחיות ולהתקיים כפרפר במשך שלשה ימים בלבד. תארו לכם את הפרפר הזה מתחיל לחקור את הזהות הפיזית שלו....רגע, אני פרפר או חיפושית...? או את הזהות החברתית שלו.... רגע, אולי אצא לצייד עם חבורת הנמרים האלה..? או את הזהות המינית שלו....רגע...רגע....האם אני פרפר או פרפרית..? האם יספיק לו הזמן שנקצב לו לחיות ולהיות? האם יספיקו לו חייו הקצרים לשם חקירותיו...? האם יהיה כ"אנוש הנאור..." ויחפש אחר אושר, ידע, כוח, ממון, הכרה ומעמד להסתיר עליבות חדלונו ריקנותו...? האם יספיקו לו חייו הקצרים לשם כך...? ומה ההבדל בין שלשת ימי חיי הפרפר למאה שנות חיי אדם...? שניהם 'עפים' כהרף עיין. הארת תמצית הנשמה ממיסה בנו את הצורך לחפש ולרצות משהו שכבר ממילא קיים בתוכינו ועבורינו ומדייקת בנו ואותנו בהלימה והרמונייה עם כל תנועות היקום קיום. הארת תמצית הנשמה באה להעאיר את כוחות הנשמה שבנו, על מנת להתעורר ולהשתחרר ממלכודת כיבלי התעתוע, ששמנו על עצמינו, מתוך בורות התנגדותינו ומאבקינו באלה, שפערו בנו את הבור השחור. ככל שהגבנו ונלחמנו או חיפשנו להסתיר, הלך וגדל הבור הזה בתוכינו. אנו קוראים מעומק נישמתינו לתבונה הניצחית וידיעת הדיוק הקוסמי להתקיים בנו ולשחרר אותנו מהצורך להתערב בתנועה של החיים והמוות דרכינו, בתוכינו ובסביבתינו. אנו מבקשים לאפשר להפסיק לייצר הרס וחורבן ולחנוק את החיים בנו. אנו מבקשים לתת לחיים לחיות ולמוות למות בתנועה הטבעית. הארת תמצית הנשמה מאירה את מרחב חיינו באור גדול, מגלה בנו מרחב החופש וחיינו חוזרים אל תנועתם וצורתם הטיבעית. אנו מבקשים לחיות חיים אנושיים פשוטים ומדוייקים. אנו מבקשים לזמן לחיינו אנשים, המוכנים להפתח ולאפשר להארת תמצית נישמתם להתקיים ולהתגלות דרכם. זה הזמן לתת לנשמה שבנו לחיות. לתת לתמצית נישמתנו להתגלות, להעאיר ולגלות בנו שדה חיים ויצירה חדשים לגמרי. זמן לחיות את הסיפור האמיתי של נישמתינו ולהתגלות במלוא היופי והעוצמה שלנו בעולם.