כל הזמן עולה התהייה הזו, ואני מפנה אתכם פנימה, אל זה שמתחת לשואל.
מתחת לכל שואל יש את המקום שיודע. מתחת לכל שאלה ישנה התשובה. מתחת לכל תשובה ישנה הידיעה. ידיעת הפעולה שממנה אנחנו בורחים.
זה ששואל רק בורח מאחריות הידיעה, ממחויבות הידיעה לקיים פעולותינו בעולם הזה.
מקיום התנועה הטהורה, הזכה, התמימה והפשוטה של הידיעה.
בשביל מה אנחנו כאן?
אנחנו כאן. זו עובדה. קבלו זאת כעובדה ומתוך חלל הקבלה תעלה ותיתגלה ההבנה. ניזכר בידיעת מהות היותינו. כשאנחנו מסתכלים לתוך הכאן, בתוכינו יש רק היות. בתוך היות יש רק חיות. נשימת הרגע הינה נשימת היות החיים והמוות עצמם בעת ובעונה אחת. על הפשוט - לחיות, להיות ולהנות כמה שאפשר. מה יותר מזה?
מה להיות?
חיים.
מה להיות?
אפשרות.
מה להיות?
הכול.
יש יכולת להיות, אז יש יכולת להיות הכול. הידיעה הזו מהדהדת אלינו מיגנוט של הכול כאן עבורינו ואנחנו עבור הכל. כך אשליית הנפרדות בתודעה מתמוססת וניגלה העולם האמיתי. היננו העולם והעולם היננו אנחנו. אחד.
בואו לקבל את הברכה הזו של התעוררות הידיעה מחדש.
אנחנו יודעים את חיינו. חיינו יודעים אותנו בתוכינו.
כל שאלה רק מעכבת. כל שאלה משמשת לנו כתירוץ לברוח מאחריות כניעה להמשך ההתפתחות הטיבעית, ומזמינה ,בכל פעם מחדש, הפעלה אוטומטית של המנגנון הקארמתי הישן המרדים אותנו ומעיר בנו את אוטומט ההיסטריה ובור הריקנות.
התעוררות ההסכמה לאחריות הידיעה, מגלה וחושפת את הקיום עבורינו.
הקיום בתוכינו.
על הפשוט.
אנחנו כבר לא מדברים על כוח המחשבה , הדיבור, או המעשה. אנחנו מדברים על הידיעה הטלפטית המהדהדת בתוכינו. ביחידת זמן ארצית זה עניין של שניות. אפילו השניה – היא יחידת זמן מאוד ארוכה.
ידיעה היא לב הנשימה – שואפת ונושפת. ידיעה היא הלב של תנועת הנשימה. או אם תבקשו לדייק, ממש במרווח שבין השאיפה והנשיפה. או במרווח שבין מחשבה למחשבה ובין פעולה לפעולה.
אז מה, אם במשך שנים בחרנו בתעתוע הבריחה, על מנת לשכוח ולהשאר בבורות? בתעתועי שנת הנוחות? וגם ונדמה לנו שאיבדנו את כוחינו לדעת - תעתוע הוא.
אי אפשר לאבד כלום. הכול נמצא בנו. זה לא יכול ללכת לשום מקום. הכול בנו. כמו ידיעת השחייה, ההליכה והדיבור. זה כמו הזרע שנמצא בעץ גם אחרי שהניב פירותיו.
תשתוק לרגע ותן לזה להתגלות.
נשום זאופיור, זאופיור תתגלה.
תוכלו להאמין כשאומר לכם ,שזה שאתם קוראים לו הבורא גילה הכל בעזרת נשימתו?
הידהד אור,נשם אור ויהי אור. נשום אור ויהא האור.
נשום אהבה ואהבה תניע.
על הפשוט.
בלי סיפורים, בלי פנטזיות. מיותר לנסות להבין ולשלוט בכל התנועה הטיבעית הזו של האבולוציה הניצחית. רק להיות, לחיות ולהנות. לראות איך התנועה הזו חיה בתוכינו, בנו ודרכינו אחד. עדים לקסם ההתרחשות.
היות ויש בנו אחריות לחירות הנשמה, אז המהות שלה, לב התנועה של המהות הזו – היא אחריות לתנועת העדות שבתוכינו. עדות טלפטית, לא חשיבתית או גופית או אף נשמתית. האחריות לקיים את התדר הזה בצלילות, היא זו שתמגנט את צורת הקיום שלנו. את התנועות של הקיום בחיים שלנו.
זה כמו שהסבתות שלנו היו אומרות: "מה שאתה מבשל, זה מה שאתה אוכל." ברגע שיודעים את זה, אנחנו כבר לא צריכים להתפלל לשום דבר. לא לאלוהים, לא לאלילים, לא למורים, לא לאנשים. מי שמתפלל לישועה החיצונית או עדיין שואל שאלות ,בורח מהאחריות הפשוטה של קיום התנועה הטבעית.
בתוך תנועת הטרנסלף של הזאופיור – טרנספורמצית הנשמה העצמית שלנו – הכול עולה וניגלה.
אין צורך יותר בתעתועים. לא רופאים ולא מרפאים, לא מורים ולא קוסמים.
לא מאגיה שחורה ולא לבנה ולא צהובה.
לא סדנאות למיניות, לא סדנאות לאהבה ולא סדנאות לתקשורת.
רק מפגשי היזכרות, כדי לעזור לנו להניע את תהליך ההיזכרות, הגילוי וההתגלות.
וגם זה, ממש ממש במידת התבונה הפשוטה.
ברגע שהעיניים צלולות, הנשמה רואה צלול – הכול גלוי. ברגע שמרחב הנשמה שקוף גם החלל הגדול שקוף.
אין שום קסם, חוץ מהקסם האמיתי של התנועה הטבעית.
אין שום קוסם שיכול להראות לנו את הקסם או לעשות משהו לפני הזמן שלו. אל תיתנו יותר לאף "קוסם" לעבוד עליכם ובטח אתם אל תעבדו על עצמיכם.
הפשוט הזה מגלה בנו את היכולת הבסיסית שלנו לחיות בתוך הריק הגדול, בתוך התבונה הקוסמית, העוצמה הקוסמית, בתוך התמצית הטהורה, בתוך הזאופיור. אז כל מה שבנינו לעצמינו כמיסטי ומיסתורי מתמוסס אל המיסתורין האמיתי של הטבע האמיתי והתנועה הטבעית שלו בתוכינו ודרכינו, דרך עינינו, מול עינינו בתוך האחד הגדול.
היכולת הזו מעלימה כל אשליית חוסר או ריקנות. תמיד הסתרנו אותה עם סודות, הסתרות, הכחשות ומיליון אשליות של ההגנה.
מדהים. למרות שאנחנו יודעים שאין צורך להגן על כלום, אנחנו מייצרים עוד הגנה ועוד הגנה בכל הרמות.
תנועת הטרנסלף של הזאופיור מקלה עלינו לחיות כחיים מלאים בעולם הזה. מקלה עלינו לחיות בתוך החיים האלו. היא מעירה בתוך ההולכים בנתיב הבילתי נודע ,את העונג הטיבעי, האושר הטבעי הקסום, שמגלה את עצמו כידוע מרגע לרגע. זה נשמע ונראה מסובך, אבל זה פשוט, כשחיים את זה פשוט.
יש כמה קודים בסיסיים, שנזכרים בהם, והם מניעים את כל התנועה - רוח טהורה, דרך טהורה, כוונה טהורה, פעולה טהורה.
שני מוליכים מרכזיים יש כאן. שני נתיבים שמסייעים להניע את התנועה זו. אחד- זה מחשבה טהורה. אני לא מדבר על שכל, אלא על הירהור הנשמה. מהות המחשבה הינה הירהור טהור של עדות הנשמה. מחשבה טהורה הינה תנועה טלפטית, הסכמה קולקטיבית של נשמה קולקטיבית, של אחד שלם קולקטיבי.
שתיים - זה פעולה טהורה. פעולה טהורה מתוך המערכת שמניעה את עצמה, כמו מנגנון ייצור במפעל. הכול שם שלם ומדויק ופועל במידת הזמן הכי מצומצמת. מתקיימת תנועה, שמייצרת מוצר, שיוצא החוצה לתנועה נוספת בעוד מרחב בעולם הזה. ומתוך המערך הזה משדרגים את התנועה, את המוצר וכל מה שקשור אליו. כך גם אצלינו. פעולה מתוך הכוונה הטהורה של פס הייצור של הנשמה – להניע את עצמה בסך כל התנועות .מהתמצית חזרה לתמצית.
עד היום חיינו את הקליפה של החיים. חיינו את החיים באופן יחסי למה שעינינו רואות. הגדרנו את זה כמציאות. כשניגלית התנועה של הזאופיור, ניגלת מציאות בתוך מציאות. מציאות, שאנחנו מכירים, בתוך המציאות הגדולה. כמו עולם לא מוכר, כמו ארץ לא מוכרת, כמו אדם לא מוכר, כמו בית לא מוכר, כמו התנהלות, תנועה או שפה לא מוכרת, כמו לבוש לא מוכר, כמו משהו שלא תואם את המערך שלנו. פשוט לומדים להכיר, כמו כל דבר חדש.
נשארים פתוחים, מוכנים, נשמה קשובה, ערה, יודעת. מתרגלים, לומדים להכיר, להיזכר.
כל פעם שנתנגד - זה נעלם, כמו במשחק מחבואים.
כל פעם שנביע דיעה - זה נעלם.
כל פעם שנאמר: הבנתי, קלטתי - זה נעלם.
כל פעם שננסה להתחכם עם זה ולתפוס את זה, כדי שיהיה לנו כוח על האחרים או כדי לספר את זה לאחרים - זה נעלם. זה קיים רק כשהכול פתוח, חשוף וגלוי. זה מגלה את עצמו. מוסיף ומתגלה כל הזמן. זה האור האמיתי שלנו. ואנחנו כמו הילד הזה עם פה פעור ועניים סקרניות – וואו, וווווואאאאאו, באמת וואו.
זה לא משחק מחבואים איתנו, אנחנו משחקים מחבואים עם זה. זה לא מסתיר פניו מאיתנו, אנחנו מסתירים את פנינו, אוטמים את אוזנינו.
זה תמיד קיים. תמיד חי, תמיד דינמי. תמיד מתפתח. תמיד מבקש להתגלות. תמיד גלוי. גם בלי שנזכיר או נרצה לשתף פעולה עם זה, זה קיים. זה החלק שלנו לחיות את זה, להיבלע לתוך זה, לא ההפך. אז זה רגיל.
כל אחד מאיתנו, כשנתקל באדם יוצא דופן, בעל תודעה ערה, נאור או בעל כוחות, שכאילו לא קיימים אצלנו, מתנגד אליו, בורח ממנו, נבהל ממנו, או נגרר, מתבטל בפניו, מרצה – מתרחשת תנועת ההתנגדות על שתי הקצוות שלה. אנו לומדים להבין, שזה חלק מאבולוציית תנועת ההיזכרות.
מהרגע, שנכנעים,ניפתחים, מתמסרים ונבלעים, כל העולמות מתאחדים לאחד.
כל צורות התודעה שחיו בנו, הופכות לתודעה אחת.
כל ההתנהלויות. הכול.
גוף אחד, לב אחד, נשימה אחת, נשמה אחת, רוח מרחפת מגלה עוד ועוד בנצח תנועות. התכלית ללא תכלית מתקיימת, ניגלית מעצמה.
החוק ללא חוק מגלה עצמו.
הדרך ללא דרך ניגלית מעצמה, מעאירה אותנו, מעאירה בנו ודרכינו.
המירוץ נעצר. החיפוש נעצר.
אין צורך לחפש - להתחפש.
האמת גלויה. ניגלים הפנים האמיתיים שלנו. הנשמה שלנו ניגלית.
ומכאן רק מתרחבת התודעה אל החלל הגדול הניצחי. מכאן והלאה רק מתרחבים חיינו בשדה הנצח של כל האפשרויות והכוחות.
בשביל מה אנחנו כאן?
להיות.
לחיות.
להנות.
על הפשוט. תמיד על הפשוט.
מה שפשוט. על הפשוט. הכי פשוט.
ותמצית הנשמה הניצחית מוסיפה וניגלית.
אמת.
